עיצוב ותכנון חדרי ילדים. 

תכנון בית למשפחה ככלל, וחדרי ילדים בפרט, דורשים בדרך כלל כוונון מחדש לצרכים המשתנים של הדיירים כל חמש שנים.
ברשימה זו אנסה לתת כמה כללי אצבע ודגשים עיצוביים שיאפשרו ליצור חדרי ילדים פונקציונאליים,נוחים ויפיפיים שקל להתאים מחדש עם חלוף השנים.
אחד הצדדים המרגשים בתינוק חדש הוא הכנת חדר הילדים. אבל לפני שנסחפים לחלק הכיפי שבבחירת הצבעים,הבדים והקישוטים מומלץ לעצור ולהשקיע מחשבה בתכנון, בכדי להצליח ולעשות את זה נכון בפעם הראשונה...
כדי שהילד יוכל לגדול עם החדר עדיף להימנע מאלמנטים תינוקיים מובהקים,יקרים או קשים להחלפה,שיהפכו מהר מאוד ללא מעודכנים.כמו ציורי קיר או רהיטים בצבעוניות עזה ומקושקשת.
אני ממליצה לשמור על בסיס על-זמני שמשקף את סגנון העיצוב אותו בחרתם לחדר: מודרני בקווים ישרים, קלאסי עם קרניזים ועיטורים או כפרי ומחוספס, ואותו להעשיר בפריטים ילדותיים מקסימים וצבעוניים קלים וזולים יחסית להחלפה: תמונות, מדבקות קיר (קלות להסרה), גופי תאורה,בדים של כריות,וילונות וכיסויי מיטה. מאחר שתכולת החדר, הצעצועים והספרים יכניסו בעצמם המון צבע וחיוניות, שמירה על רקע מתון תיתן שלווה ואווריריות.
פונקציות ואלמנטים שחשוב לכלול בתכנון:
- מיקום הרהיטים: יש להציב את הרהוט בחלל כך שנתחשב בתנאים הטבעיים ונהנה מהם. כמו היתרון שבאור מהחלון בקרבת שולחן העבודה, בניגוד לקרבתו למיטה, שתבטיח השקמה עם החמה... מיטת תינוק נעדיף שלא להצמיד לקיר חיצוני שמבודד פחות בחורף, ונשאף שהילד ששוכב במיטה יהיה חשוף למינימום גירויים חיצוניים שיפריעו את שנתו, כגון אור מהמסדרון או מבט אל מחוץ לחדר.
- אחסון: בכדי להשאיר מקסימום שטח פנוי למשחק, כזה שיעודד את הילד באמת לשחק בחדר עם חבריו ולא לנדוד לסלון עם הצעצועים ולהשאיר את החדר בתור מחסן, יש להשקיע הרבה מחשבה ליצירת מקסימום שטחי אחסון סגורים, שלא יעמיסו על החלל והעין תחושת דחיסות ובלגן גם כשהצעצועים במקומם. עליהם להיות נגישים לילדים, כך שבאמת יוכלו להתמצא, להוציא ולשחק במשחקים, וגם להיות מסוגלים לסדר בעצמם... רצוי כמובן לנצל לצורך זה חללים "מתים" כמו מתחת למיטה , ולהפוך רהיטים לרב שימושיים, כמו ארגזי צעצועים שמתפקדים גם כספסלי ישיבה.
- תצוגה: את הפריטים אותם אנו בוחרים להציג על מדפים פתוחים ונישות יש לבחור, באהבה ומתוך התכוונות מלאה (לא רק בחדר הילדים). אלה הפריטים שיתנו את האופי והאווירה לחלל. חשוב לשתף את הילד בבחירת החפצים היפים והאהובים עליו במיוחד. אלה שמשקפים את תחומי העניין וההיסטוריה האישית שלו.
- תאורה: כל שעה ביום וכל סוג פעילות ועשייה זקוקה לסוג שונה של הארה. יש לדאוג למספר מקורות אור שונים: מנורת קריאה מעל/ליד המיטה לילדים שבבית-ספר. מנורת לילה עם אור רך וחלש לילדים צעירים שמתעוררים בלילה, מנורת שולחן בפינת העבודה, וכמובן אור מרכזי בתקרה . אני אוהבת לשים דימרים בחדרים. כשמשחקים במשחקי דמיון או מתחפשים, הרבה יותר מתאים אור רך ואפלולי. זאת שיטה נפלאה כשהיום מסתיים להוריד בהדרגה את רמת ההארה, זה עוזר גם לילדים "להוריד הילוך" ולהתכונן לשינה.
- לתת לילד מקום להפוך את החדר לשלו: אין הורה שלא שאל את עצמו "איך יתכן שהשקענו בחדר כל כך הרבה ועדיין הילדים תמיד משחקים בסלון ומכינים שעורים במטבח..."
התשובה שלי היא קודם כל, כל עוד זה נמשך תיהנו, כי מגיל מסוים הם יסגרו את הדלת ולא תצליחו לגרום להם לצאת...
כשרוצים שהחדר יהיה באמת שמיש, חשוב להבין ולאבחן מי הילד ומה הפעילויות האהובות עליו.
אם הילד עוד לא בגיל של הכנת שעורים לבד (סביבות גיל 9 ומעלה) אין מה לסתום לו את החדר עם שולחן כתיבה. מה שהוא באמת צריך ורוצה זה מקסימום מרחב למשחק. ילדים שמעדיפים לשחק על הרצפה צריכים שטיח ורהוט רך כמו פופים לישיבה. ילדות וילדים שאוהבים יצירה צריכים פינת עבודה נוחה. שולחן נמוך שמתאים לגודלם ארגונומית, (שולחנות לימוד סטנדרטיים בדרך כלל מותאמים לתיכוניסטים ולא לילדים בבית-ספר יסודי), וקופסאות ומגרות לסדור קל וזמין של החומרים והצבעים. ילדים שאוהבים לבנות בלגו יהיו מאושרים אם תשאירו להם מדף יעודי ל"תערוכה משתנה" בה הם יוכלו להציג את יצירתם האחרונה. ילדים שאוהבים להתחפש ולהציג הצגות יבלו שעות מול מראה (בגובה שלהם!) עם פרגוד. וכן הלאה ....
והכי חשוב, תשאירו להם מקום להטביע את חותמם האישי. אני משתדלת תמיד ליחד מקום לביטוי עצמי: קיר או דלת צבועים כלוח גירים לשרבוטים וקשקושים, לוח מודעות משעם לקולאז' של תמונות עם החברים ומטיולים או קיר צבוע עם צבע מתכתי שאפשר להצמיד לו ציורים ועבודות אומנות.